הגז שלא זרם: חודש של השבתה ומי משלם את המחיר

כאשר מדינת ישראל גילתה את מאגרי הגז הטבעי שלה לפני כעשור וחצי ההבטחה הייתה ברורה. אנרגיה ישראלית שתגשים עצמאות אנרגטית ותזרים הכנסות קבוע לאוצר המדינה לצד עמדה גיאופוליטית חדשה באזור. מצרים וירדן חתמו על חוזים ארוכי טווח לקבלת גז ישראלי וישראל הפכה לגורם שמדינות שכנות תלויות בו. 

מיליארדי שקלים הושקעו בבניית מערך הגנה מרובד סביב האסדות בדיוק כדי שיוכלו להמשיך לפעול גם בזמן לחימה וההבטחה הייתה שהברז ישאר פתוח תמיד. חודש אחרי פרוץ מבצע ״שאגת הארי״ שתי מתוך שלוש אסדות עדיין סגורות. 
גורמי מערכת הביטחון הורו לסגור את לווייתן ואת כריש ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה ומה שנראה בהתחלה כצעד זהיר וזמני הפך לחודש שלם של השבתה ללא תאריך פתיחה. רק אסדת תמר ממשיכה לפעול ומספקת גז לשוק המקומי בעומס שהיא לא תוכננה לשאת לבדה לאורך זמן. 

גורמים בענף האנרגיה מחשבים כי כל שבוע שבו לויתן וכריש סגורות עולה למשק כ 300 מיליון שקל. חודש שלם של סגירה כבר העביר את המשק את רף המיליארד שקל בנזק. הנתון הזה מתחלק לשני ערוצים שהם ייצוא שנעצר ועלויות ייצור שעלו. מכל דולר של ייצוא גז ישראלי מחצית מגיעה לאוצר המדינה בתמלוגים ומיסים כך שכל שבוע שהברז סגור הוא גם הכנסה שלא מגיעה לאזרח הישראלי עצמו.

פחם, סולר ותעריף החשמל שיעלה
כשלוויתן וכריש מושבתות תחנות הכוח נאלצות לעבור לפחם ולסולר שהם שני דלקים יקרים ומזהמים בהרבה מגז טבעי. המשמעות של השבתת אסדות הגז היא שימוש גובר בפחם וסולר לייצור חשמל והדבר הזה יתגלגל בסופו של דבר לעלות החשמל של הציבור. בהקשר הגלובלי כאשר מצרי הורמוז סגורים ומחירי הגז באירופה קפצו ב 80% בחודש האחרון ישראל יכלה להיות חלק מהפתרון ולהגדיל את היצוא בדיוק כשהביקוש הגלובלי בשיא. במקום זאת המדינה מסירה עוד היצע בשוק שנמצא במחסור חריף.

ארבע חברות, ארבעה חשיפות שונות
ארבע חברות הן לב הסיפור העסקי ולכל אחת מהן דרגת חשיפה שונה לחלוטין. חברת שברון (CVX) היא המפעילה של לווייתן ובכך היא נפגעת ישירות. 

לחברת שברון (CVX) פיזור גלובלי נרחב שמרכך את ההשפעה על התוצאות הרבעוניות אך לווייתן הוא מהנכסים המרכזיים שלה באזור המזרח התיכון וכל חודש של השבתה מהווה הכנסה שנעצרת מנכס שהושקעו בו מיליארדי דולרים. 
חברת ניו מד אנרג'י (NWMD) היא השותפה הישראלית הגדולה בלווייתן ובניגוד לחברת שברון (CVX) אין לה את הפיזור הגלובלי שמספק כרית בלימה. כל יום שהאסדה סגורה מתורגם ישירות לתזרים מזומנים שלא מגיע ונתוני חברת ניו מד אנרג'י (NWMD) יקרינו ישירות את מצב ההשבתה.

חברת רציו אנרגיות (RATI) מחזיקה גם היא בחלק מלוויתן עם היקף קטן יותר מחברת ניו מד אנרג'י (NWMD) כל שבוע סגירה מורגש בחדות יחסית לגודל החברה. 
חברת אנרגיאן (ENOG) היא המפעילה של כריש והוא הנכס הישראלי המרכזי שלה. כשאסדת כריש סגורה לחלוטין החברה לא מפיקה מהאסדה הזו שום הכנסה כלל מה שהופך אותה לרגישה ביותר מבין הארבע לכל שבוע נוסף של השבתה.

ירדן מחשיכה ומצרים קונה אוניות
הנזק אינו מסתיים בגבולות ישראל ודווקא הממד הזה מסביר את חלק מהלחץ הדיפלומטי לפתוח מחדש את הברז. המשק הירדני שכ 70% מייצור החשמל שלו מבוסס על גז מלווייתן פועל מאז הסגירה עם מגבלות בצריכת חשמל מצב שפוגע בתעשייה וברמת החיים של אזרחים. מצרים הגיבה לסגירה בצעד יקר שבו היא הסיטה גז משימושים תעשייתיים לייצור חשמל כדי למנוע הפסקות ואף רכשה חמש אוניות גז כפתרון זמני. גם סוריה הושפעה שכן בחודשים האחרונים זרם אליה גז ישראלי דרך ירדן. ישראל בנתה בעשור האחרון מעמד אסטרטגי של מדינה מייצאת אנרגיה שיש לה חוזים ארוכי טווח עם שכנותיה. כל חודש שהברז סגור שוחק את המוניטין של ישראל כספקית אמינה ומחזק בקרב מדינות האזור את השאלה האם אפשר לבנות על גז ישראלי כמקור אסטרטגי בזמן לחץ.

סיכום ותובנות
הדילמה העומדת כרגע בפני מקבלי ההחלטות אמיתית ולא פשוטה. פגיעת טיל באסדה פעילה תגרום לנזק של מיליארדי שקלים שתיקונו לוקח שנים, אבל גם ההשבתה המתמשכת כרוכה בנזק כלכלי, דיפלומטי שגדל עם כל שבוע נוסף. מעבר לחשבון המיידי, המשבר הנוכחי חושף חולשה מבנית שמומחי האנרגיה מזהירים עליה כבר שני עשורים: ישראל לא בנתה עדיין מאגרי אחסון יבשתיים לגז שיאפשרו לה לנתק את התלות באסדות ים חשופות. כל עוד הפתרון הזה לא קיים, כל עימות עתידי יחזיר את ישראל לאותה נקודה בדיוק, הברז ייסגר, המחיר יגדל ושוקי האנרגיה האזוריים יסבלו. עבור המשקיע, המסר הרחב הוא שתשתיות האנרגיה הישראליות הן נכסים עם פרופיל סיכון גיאופוליטי שהשוק לא תמחר במלואו לפני פרוץ המלחמה, וכל הכרזה על חידוש הפעילות תתורגם במהירות למחירי המניות. השאלה היחידה שנותרה היא מתי.