המהפכה השקטה של נאות חובב

ענף הטיפול בפסולת בישראל ניצב מזה עשורים בפני מבוי סתום: הרי אשפה שנערמים באתרי הטמנה, עלויות סביבתיות מאמירות ומחסור בפתרונות קצה מודרניים.
דיברתי איתכם לא מעט לאחרונה על כל תחום הפסולת ואפילו כתבתי לכם כתבה לאתר Ynet והדגשתי עד כמה המצב הנוכחי דורש שינוי עמוק בדרך המחשבה. כעת, המכרז האחרון להקמת מתקן השבת האנרגיה בנאות חובב מסמן קפיצת מדרגה דרמטית, לא רק טכנולוגית, אלא בעיקר מחשבתית.

קבוצת שפיר-בלוג'ן-דקל (שפיר וג'נריישן) לא רק זכתה בפרויקט התשתיתי הגדול ביותר בתחום, אלא עיצבה מחדש את חוקי המשחק הכלכליים של עולם הקיימות הישראלי. סיפורו של המכרז הזה הוא סיפור על תעוזה עסקית הגובלת בהימור, על מודלים כלכליים שנשענים על ייצור חשמל, ועל שוק שלם שעוצר את נשימתו כדי לראות האם "מחיר האפס" הוא חזון אפשרי או משקולת שתטביע את הענף כולו.

אסטרטגיית "מחיר האפס": ההימור על האנרגיה

בלב הזכייה עומדת הצעה שזעזעה את המתחרים: 0 שקלים לטונה עבור שריפת פסולת ממוינת.
בעוד שהמדינה הציבה תקרת מחיר של 220 שקלים לטונה, סכום שהיה אמור להוות רשת ביטחון ודמי כניסה למפעילים, בחרה הקבוצה לוותר על ההכנסה הזו לחלוטין.

המשמעות היא שהמתקן בנאות חובב יקבל פסולת ממוינת בחינם ויהפוך אותה לחומרי גלם לייצור חשמל. זוהי הצעה אגרסיבית במיוחד, שכן היא מעבירה את כל כובד המשקל הכלכלי של המיזם מהטיפול בפסולת עצמה אל מכירת האנרגיה לרשת. הקבוצה אף הגישה את הצעת המינימום עבור התשלום הרבעוני הקבוע מהמדינה (3 מיליון שקלים), מה שמעיד על ביטחון עצמי גבוה במודל העסקי העצמאי שלה.

מנועי הצמיחה: ה-Mix הכלכלי שמאחורי הקלעים

המודל הכלכלי של הפרויקט, שצפוי להניב הכנסות של כ-9 מיליארד שקל לאורך 25 שנה, נשען על שתי זרועות יציבות:

• ייצור חשמל בהספק קבוע - המתקן מתוכנן לייצר 50 מגה-ואט של חשמל ירוק. המדינה העניקה לזוכה הגנה משמעותית בדמות תעריף מינימום של 27 אגורות לקוט"ש, מה שמבטיח הכנסה שנתית של כ-110 מיליון שקל רק ממכירת חשמל.
  
  

• פעילות המיון והקשר עם הרשויות - עוד לפני שריפת הפסולת, המתקן פועל כתחנת מיון. החוזה מול עיריית באר שבע, המבטיח אספקה של 150 אלף טונה בתעריף של 258 שקל לטונה, מהווה עוגן כלכלי קריטי המניב כ-77 מיליון שקל בשנה. השילוב בין דמי הטיפול מהרשויות, לבין מכירת החשמל יוצר תזרים מזומנים צפוי של קרוב ל-200 מיליון שקל בשנה, מה שאמור לכסות את ההשקעה העצומה ב-CapEx המוערכת ב-1.5 מיליארד שקל.

זעזוע בשוק הפסולת: Benchmark חדש ומסוכן

ההצעה הקיצונית של שפיר-ג'נריישן אינה מסתכמת רק בפרויקט בודד, היא מייצרת אפקט דומינו על כלל התעשייה.
משרדי הממשלה, שראו כי ניתן להקים מתקנים ללא סבסוד ישיר על כל טונה, צפויים להקשיח את עמדותיהם במכרזים עתידיים ולהפחית את מבחני התמיכה הממשלתיים.

שחקנים וותיקים, כמו מפעל המלט 'נשר' שתכנן להסב את פעילותו לשריפת פסולת, מוצאים עצמם כעת מול מציאות שבה עליהם להתחרות במחיר אפס. המתחרים בשוק טוענים כי מדובר בהצעה הפסדית שעלולה לקרוס תחת עלויות התפעול הגבוהות של סינון גזים ועמידה בתקנים סביבתיים, מה שמעמיד בסימן שאלה את היציבות ארוכת הטווח של הענף.

סיכונים תפעוליים ורגולטוריים, חובת ההוכחה

למרות האופטימיות, הפרויקט ניצב בפני אתגרים לוגיסטיים מורכבים. כדי למצות את פוטנציאל הרווח, המתקן חייב לפעול בקיבולת מלאה של 300 אלף טונה בשנה. מכיוון שבאר שבע מספקת רק מחצית מהכמות, הקבוצה תיאלץ לצוד פסולת מרשויות נוספות בנגב וממתקני מיון חיצוניים וכל עיכוב בהקמה יגרור אובדן של מענק העמידה בלוחות הזמנים בסך 110 מיליון שקל.

בנוסף, הצלחת המודל תלויה ביציבות הרגולטורית, כל שימוש בפסולת כדלק מחייב עמידה בתקני פליטה מחמירים, ושינוי עתידי במדיניות הגנת הסביבה עלול לייקר את התפעול באופן שישחק את שולי הרווח הדקים ממילא

מעבר לקבוצת שפיר, קיימות חברות ציבוריות נוספות שצפויות להפיק תועלת מהתפתחות תחום השבת האנרגיה והטיפול בפסולת בישראל, לאור התבססות המודלים הכלכליים החדשים בענף:

1. ג'נריישן קפיטל (GNRS) - כשותפה מרכזית בקבוצה הזוכה בנאות חובב, הקרן נהנית מחשיפה ישירה לנכס תשתיתי מניב עם חוזה ל-25 שנה. השילוב של החזקותיה בתחומי האנרגיה והתשתיות מאפשר לה למקסם את הרווחים מהחיבור שבין עולם הפסולת לייצור חשמל בתעריף מובטח.

2. ורידיס (VRDS) - כאחת השחקניות הותיקות והגדולות בשוק הפסולת והסביבה בישראל, ורידיס מחזיקה בתשתית רחבה של מתקני מיון, הטמנה וטיפול בנגזרות פסולת. הידע המקצועי שלה והיכולת לשלוט בחומר הגלם (הפסולת) מאפשרים לה להתחרות במכרזים דומים או לספק שירותי מיון משלימים למתקני השבה עתידיים.

3. ר.ג.א שירותים (RGAS) - החברה פעילה בתחום האיסוף, הפינוי והטיפול בפסולת עבור רשויות מקומיות רבות. ככל שהשוק עובר למודלים של השבת אנרגיה, חברות העוסקות בלוגיסטיקה ואיסוף נהנות מהביקוש הגובר לשינוע פסולת ממוינת אל מתקני הקצה החדשים ומהיכולת לחתום על חוזים ארוכי טווח מול עיריות ומועצות.

 

שורה תחתונה: מבחן התוצאה של תעשיית האנרגיה מהפסולת

קבוצת שפיר וג'נריישן לא רק בונות מתקן, הן בונות אקו-סיסטם שבו חברות הבת שלה (בלוג'ן ודקל) יוכלו להזין את המתקן בנאות חובב בשאריות פסולת ממתקנים אחרים שבבעלותן, ובכך למקסם את הרווחים מכל שרשרת הערך.

אם המודל יצליח, ישראל תהפוך למודל עולמי שבו פסולת היא משאב כלכלי טהור שאינו דורש סבסוד ממשלתי ישיר על השריפה. אם המיזם ייתקל בקשיים, הוא עלול להוות תמרור אזהרה לכל תחום השבת האנרגיה מפסולת.
כעת, העיניים נשואות לסגירת המימון ולתחילת העבודות בשטח, שם ייקבע האם מחיר האפס הוא אכן המספר הנכון לעתיד התשתיות בישראל.