מחיר המלחמה: ניתוח הסיכונים הפיננסיים של מבצע שאגת הארי

מבצע שאגת הארי מעמיד את כלכלות ישראל וארצות הברית בפני מבחן גורלי המשתרע מעבר לשדה הקרב. בעוד הכוחות הלוחמים חותרים להשגת הכרעה צבאית, המערכות הפיננסיות בוושינגטון ובירושלים נאלצות להתמודד עם עלויות עתק המאיימות על יציבותן התקציבית.

ארצות הברית: חוב בשיא היסטורי אל מול מלחמה ללא מימון

ארצות הברית נכנסת למערכה הנוכחית כאשר החוב הלאומי שלה ניצב בשיא היסטורי של כ-123% מהתוצר הגולמי. נתון זה מצמצם משמעותית את מרחב התמרון הכלכלי של הממשל האמריקאי, שנאלץ כעת לממן מערכה עצימה בתנאי פתיחה רעועים, שבהם כל תזוזה של נושאת מטוסים מכבידה על הגירעון. העלות של אותה חנייה אקטיבית במזרח התיכון היא אסטרונומית. פריסת כוחות עצימה עולה לארצות הברית בין 25 לבין 40 מיליון דולר בכל יום. המשמעות היא שהכנות של שבועיים בלבד יכולות להגיע לעלות של חצי מיליארד דולר, וכל זאת עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה.

אמנם סכומים אלו נראים זניחים ביחס לתקציב ביטחון שנתי המתקרב לטריליון דולר, אך החשש המרכזי בוושינגטון אינו רק מעלויות הפריסה המיידיות. השילוב בין הוצאות המלחמה לבין הצורך במימון החזרי המכסים של טראמפ (בעקבות ביטולם על ידי בית המשפט), מעלה את פרמיית הסיכון של ארצות הברית בעיני השווקים.
המשקיעים, הרואים את החוב תופח ללא מקורות מימון ברורים, דורשים פיצוי גבוה יותר על הסיכון, מה שעלול להוביל לעלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות ולייקר את עלויות המימון של הממשל כולו.

במצב זה, הסכנה האמיתית היא היסחפות למערכה מתמשכת נוספת בסגנון אפגניסטן או עיראק שנמשכו כ-7 שנים. התמשכות כזו תדרוש מימון אדיר לחימוש יקר ושחיקת מלאים, ותאלץ את ארה"ב להגדיל את החוב בדיוק כשהיא זקוקה למשאבים וקשב אסטרטגי כדי להתמודד עם היריבה המרכזית, סין, שעוקבת בדריכות אחר המתרחש.

ישראל: זינוק בפרמיית הסיכון ואתגר השיקום האזרחי

בזירה הישראלית, פתיחת המערכה הובילה לזינוק מיידי בפרמיית הסיכון של המדינה, הנמדדת לפי מדד ה-CDS. פרמיית הסיכון משמשת את המשקיעים כמדד לרמת החשש שהמדינה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. מדד זה עלה בשיעור חד של 13% בתוך כשבוע והגיע לרמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז יולי 2025, מיד לאחר הסבב הקודם מול איראן.

המתקפה הנוכחית מעמידה את המשק הישראלי במבחן קשה במיוחד, לאחר שהגירעון הממשלתי כבר חצה את רף ה-5% תוצר בשלוש השנים האחרונות, כשהשיא נרשם בשנת 2024 עם גירעון של 8.2%.
המונח "גירעון כשיעור מהתוצר" מבטא את הפער בין הוצאות הממשלה להכנסותיה ביחס לגודל הכלכלה כולה.
גירעון של 5% ומעלה נחשב לרמה גבוהה המעידה על כך שהמדינה מוציאה הרבה מעבר ליכולותיה המיידיות.
הסיכון בכך טמון בצורך לממן את הגירעון על ידי נטילת הלוואות ענק, דבר שעלול להוביל להורדת דירוג האשראי של ישראל ולייקור הריביות שהיא משלמת.

על רקע זה, תקציב המדינה לשנת 2026, שטרם אושר סופית בכנסת ושואף ליעד גירעון של 3.9% בלבד, הפך ללא רלוונטי עוד לפני שנכנס לתוקף, שכן עלויות המערכה הנוכחית לא תוקצבו בו. הערכות המומחים מצביעות על כך שהעלות הצבאית לבדה צפויה לנוע בין 15 ל-25 מיליארד שקל בסבב קצר.

במקביל לעלויות הלחימה, קיים חשש כבד משחיקת קרן הפיצויים, שנועדה לממן את שיקום נזקי העורף והרכוש האזרחי. הקרן, שיתרתה בתחילת 2026 נאמדת בכ-11 מיליארד שקל, מהווה כרית ביטחון חיונית, אך עלויות הנזקים בעורף עלולות להגיע למיליארדי שקלים ולשחוק את המשאב המוגבל הזה במהירות במקרה של מערכה מתמשכת.

מקור: כלכליסט

מנגד, בקרב גורמים במשרד האוצר נשמרת אופטימיות זהירה הנשענת על תקדימי העבר. התקווה היא כי השגת תוצאה צבאית טובה ומהירה תוביל להרגעת השווקים הפיננסיים ולצניחה חזרה של פרמיית הסיכון.

החזית הכלכלית: מבט אל אופק השיקום

הניתוח הפיננסי של מבצע "שאגת הארי" מדגיש כי חוסנה של המדינה נשען על האיזון שבין המענה המבצעי לבין שמירה על מסגרת תקציבית אחראית. עבור ארצות הברית, האתגר טמון בניהול עלויות הלחימה כך שלא יכבידו על החוב הלאומי ויאפשרו לה לשמר את הקשב האסטרטגי הנדרש בזירות גלובליות אחרות.
עבור ישראל, המשימה המרכזית היא התאמת תקציב 2026 למציאות הביטחונית החדשה, תוך ניסיון להכיל את הגירעון שנותר ברמות גבוהות בשנים האחרונות.

בסופו של דבר, משך המערכה נותר הגורם המשפיע ביותר על קצב ההתאוששות. ככל שההכרעה תהיה ממוקדת יותר, כך יגדל הסיכוי לתיקון מהיר של המשק, בדומה למגמה החיובית שנרשמה לאחר סבב הלחימה הקודם ב-2025. ניהול מושכל של המערכת הפיננסית תחת אש הוא הצעד ההכרחי לשימור אמון המשקיעים ולקידום חזרה מהירה למסלול של צמיחה עם סיום המערכה.