19 טריליון דולר של חובות: הצרכן האמריקאי הגיע לקצה גבול היכולת והפד מתחיל להילחץ

הסיפור האמיתי, זה שיקבע את כיוון השווקים ברבעונים הקרובים, נמצא בדו"ח שפרסם הבנק הפדרלי בניו יורק. הצרכן האמריקאי, מנוע הצמיחה שהחזיק את הכלכלה העולמית על הכתפיים מאז הקורונה, פשוט נגמר. עם חוב כולל שחצה את רף ה-18.8 טריליון דולר וקצב פיגורים שחוזר לרמות של אחרי המשבר הפיננסי הגדול, אנחנו לא מדברים על "האטה", אלא על שינוי ביכולת של האמריקאי הממוצע לשרוד את החודש.

המספרים שלא משקרים: חזרה לרמות הסיכון של 2011

כדי להבין את גודל הבור, צריך להסתכל מעבר לכותרות הראשיות ברבעון האחרון לבדו, החוב של משקי הבית בארה"ב עלה ב-191 מיליארד דולר. אבל הבעיה היא לא המינוף עצמו, אלא היכולת לשרת אותו. שיעור הפיגורים הכללי (Delinquency Rate) טיפס ל-4.8% בחישוב שנתי, הנתון הגבוה ביותר מזה כעשור.

כשצוללים לעומק הסגמנטים השונים, התמונה נהיית קודרת הרבה יותר ומזכירה תקופות שחשבנו ששכחנו:

• כרטיסי אשראי: כ-12.7% מיתרות החוב בכרטיסי האשראי נמצאות בפיגור "חמור" (מעל 90 יום). זהו השיעור הגבוה ביותר שנרשם מאז 2011. המשמעות היא שהאמריקאים מגהצים את הכרטיס לא בשביל מותרות, אלא בשביל הישרדות בסיסית וכשמגיע החשבון בסוף החודש, אין מאיפה לשלם.

• הלוואות רכב: סקטור זה נחשב לאינדיקטור מוביל למצב מעמד הביניים. שיעור הפיגורים כאן טיפס ל-5.2%, רמה שמתקרבת לשיאים השליליים של 2010. בארה"ב, הרכב הוא הרגליים לעבודה. כשלווה מפסיק לשלם על הרכב שלו ומסתכן בעיקול, זה אומר שהוא כבר ויתר על כל השאר והגיע לקצה היכולת התזרימית.

• הלוואות סטודנטים: שיעור הפיגור זינק ל-16.3% העלייה החדה ביותר מאז 2004. המשמעות היא דור שלם שמתחיל את חייו בחדלות פירעון, מה שישפיע על שוק הדיור והצריכה בשנים הקרובות.

הקשר בין אבטלה לחדלות פירעון

הדו"ח חושף נקודת תורפה קריטית, הקורלציה בין שוק העבודה לשוק האשראי אצל הצעירים. בעוד הכותרות מדברות על "שוק עבודה חזק", הנתונים מראים ששיעור האבטלה בקרב צעירים (גילאי 16-24) זינק בדצמבר האחרון ל-10.4% הרמה הגבוהה ביותר מאז 2021.

השילוב הקטלני הזה של אבטלה גואה וחובות סטודנטים יוצר "פצצת זמן" דמוגרפית. בעוד שיעור הפיגורים הכללי בהלוואות סטודנטים עומד על 9.6%, הרי שבקטגוריית הפיגור החמור נרשם זינוק דרמטי ל-16.3% העלייה החדה ביותר מאז 2004.

אנחנו מגדלים דור שלם של צרכנים שמתחילים את החיים הבוגרים שלהם בחדלות פירעון. המשמעות היא עצומה, הצעירים האלו לא יקנו דירות, לא יחליפו רכבים ולא יצרכו שירותים בשנים הקרובות. כוח הקנייה העתידי של ארה"ב נשחק לנגד עינינו.

המהלך השקט של הפד

גם בגזרת הנדל"ן, הסדקים מתרחבים.
שיעור הלווים שנפתחו נגדם הליכי עיקול טיפס לרמה הגבוהה ביותר מאז 2017.

אבל מה שבאמת צריך לעניין אותנו זו התגובה של המערכת. הפדרל ריזרב, שבדרך כלל משדר "עסקים כרגיל", מתחיל להילחץ.  מישל באומן, סגנית יו"ר הבנק המרכזי, אותתה לאחרונה על כוונה לבצע רפורמה דרמטית בדרישות הלימות ההון מהבנקים.

למה עכשיו? כי ב-15 השנים האחרונות נוצר עיוות. הבנקים המסורתיים ברחו משוק המשכנתאות (צמצמו את חלקם מ-60% ב-2008 ל-21% בלבד ב-2023), ואת הוואקום מילאו גופים חוץ-בנקאיים, שפחות מפוקחים ויותר רגישים לזעזועים.
הרצון של הפד להקל על הבנקים כדי להחזיר אותם לשוק המשכנתאות הוא לא "הטבה". זהו איתות חירום. הרגולטור מבין שמערכת המימון החוץ-בנקאית נחנקת ומנסה לייצר "כריות ביטחון" חדשות לשוק הדיור לפני שיהיה מאוחר מדי.

כלכלת ה-K: הפער שקורע את אמריקה

כל הנתונים הללו מתכנסים לתמונה אחת ברורה של "כלכלה בצורת K".

• בזרוע העולה: בעלי הנכסים, המשקיעים והשכבות המבוססות, שנהנים מהראלי בשוק המניות ומעליית ערך הנדל"ן. הם ממשיכים לצרוך כאילו אין מחר.

• בזרוע היורדת: מעמד הביניים, השכבות החלשות והצעירים. הם אלו שנושאים בנטל הריבית הגבוהה, הם אלו שמשלמים את האינפלציה בסופר, והם אלו שעכשיו קורסים תחת הנטל.

הבעיה היא בכלכלה האמריקאית אי אפשר לבנות רק על העשירים. הצריכה הפרטית מהווה כ-70% מהתוצר. כשהבסיס הרחב של הפירמידה מפסיק לקנות ועובר למצב הישרדות, המיתון הוא לא שאלה של "אם", אלא של "מתי".

השורה התחתונה

אנחנו נמצאים בנקודת מפנה, הנתונים מהרבעון האחרון הם לא עוד "רעש סטטיסטי", אלא קריאת כיוון ברורה. שחיקה בכוח הקנייה ואבטלה גואה בקרב הדור הצעיר יצר נקודת שבירה אצל הצרכן האמריקאי. עבור המשקיע הנבון, הזינוק בפיגורי האשראי והלחץ הגובר בשוק הדיור הם תמרורי אזהרה בוהקים. כשמנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה הגדולה בעולם מתחיל לקרטע, זה הזמן לבחון מחדש את רמות הסיכון בתיק.