כישלון נוהל הגילוי מרצון, מדוע ההון הלא מדווח נשאר מחוץ למערכת הפיננסית?

רשות המסים השיקה באוגוסט 2025 את הסבב הנוכחי של נוהל הגילוי מרצון החדש במטרה להכניס הון לא מדווח למערכת הכלכלית הרשמית ולחזק את הכנסות המדינה בתקופה של אתגרים תקציביים משמעותיים. הנוהל (שתוקפו באוגוסט 2026) מאפשר לאזרחים לחשוף נכסים וכספים שהוחבאו לאורך שנים תוך קבלת חסינות פלילית, אך הנתונים הראשוניים מצביעים על פער ניכר בין התכנון לביצוע בשטח.
הכסף יכול להגיע ממקומות כמו חשבונות בנק ונכסים בחו״ל, הכנסות מעסקים שלא דווחו במלואן, נדל״ן והכנסות משכירות ומקריפטו ושוק ההון.

למי שלא יודע, נוהל גילוי מרצון זה לא משהו חדש וקרה בכמה מועדים במהלך העשור האחרון. לאחר שהנוהל הקודם פג בסוף 2016 ורשם 5,131 בקשות לגילוי מרצון, רשות המסים פרסמה נוהל חדש ב-12 בדצמבר 2017 אשר היה בתוקף לאורך השנים 2018-2019 והזרים כ-153 מיליון שקלים לקופת המדינה (הרבה פחות מהנוהל הקודם של 3.5 מיליארד שקלים).

המניעים לפרסום נוהל הגילוי מרצון

רשות המסים פרסמה את נוהל גילוי מרצון על רקע הצורך הדחוף בהגדלת גביית המסים ובצמצום הגירעון התקציבי, תוך התמקדות גם בשווקים פיננסיים חדשים ומתפתחים.
מטרת הנוהל היא לסייע במאבק בגירעון התקציבי, מצב שבו הוצאות המדינה גבוהות מהכנסותיה, כלומר המדינה מוציאה יותר ממה שהיא גובה ממסים, מכסים וממקורות הכנסה נוספים.

נכון להיום, הגירעון בישראל עומד על כ-4.7% מהתוצר, שהם כ-98 מיליארד שקלים. היעד המקורי שקבעה הממשלה עמד על כ-4.2%, אך בהמשך הורחב לטווח של 4.9%-5.2% בשל הוצאות ביטחוניות חריגות, גיוס מילואים ועלייה בתשלומי הריבית. אל מול בור תקציבי אדיר זה, הניסיון לייצר הכנסות באמצעות הנוהל החדש מתגלה כסכום זניח. בעוד שבעבר נהלים דומים הזרימו לקופה כ-5 מיליארד שקלים, הפעם נרשמה אכזבה עמוקה עם הגשתן של 122 בקשות בלבד מאז אוגוסט האחרון.

למרות הציפיות הגבוהות, היקף המס הנגזר מההון המדווח עומד על כ-19 מיליון שקלים בלבד. כדי לסבר את האוזן, סכום זה מהווה כ-0.02% בלבד מהגירעון הכולל של המדינה. מדובר בנתון זניח לחלוטין שאינו משפיע באופן מהותי על תקציב המדינה, ובוודאי שאינו נותן מענה למצוקה התקציבית הנוכחית.
דגש מיוחד בנוהל זה הושם על תחום המטבעות הדיגיטליים שבו זיהה מבקר המדינה פוטנציאל גבייה לא ממומש הנאמד ב-3 מיליארד שקלים בערך.
המטרה המרכזית של המהלך היא לאפשר למחזיקי קריפטו ולבעלי הון בחו"ל להסדיר את חובותיהם מול רשויות המס ולעבור למסלול דיווח תקין בתמורה לשקט משפטי 

המכשולים המרכזיים: אנונימיות וחסמי מערכת הבנקאות

שתי הבעיות המהותיות המונעות את הצלחת הנוהל הן היעדר המסלול האנונימי והקושי התזרימי במגזר הקריפטו. היעדר האנונימיות מרתיע משקיעים שאינם רוצים להסתכן בבדיקה פרטנית ללא ודאות לגבי תוצאות ההליך.
גם קיומו של המסלול הירוק, מסלול מהיר המיועד להון נמוך יחסית (עד 4 מיליון שקלים בנכסים פיננסיים בחו"ל או 1.5 מיליון שקלים בנכסים דיגיטליים) אינו מצליח לייצר את המומנטום הנדרש כל עוד חסם האנונימיות עומד בעינו.

במקביל קיימת בעיה קשה של היעדר מסלול קריפטו אפקטיבי שכן המערכת הבנקאית הישראלית מסרבת לקבל כספים שמקורם במכירת מטבעות דיגיטליים בשל כללי ציות נוקשים. מצב זה יוצר מבוי סתום שבו גם אזרחים המעוניינים לשלם מס ולפעול כחוק נתקלים בסירוב של הבנקים לקלוט את הכסף מה שמוביל לכישלון של ניסיונות קודמים כמו הנוהל העוקף דרך בנק ישראל שבו נרשמו פניות בודדות בלבד.

דרכי התייעלות

הצלחת נוהל הגילוי מרצון בטווח הארוך תלויה ביכולת של המדינה והמערכת הבנקאית לייצר פתרון מערכתי שיאפשר את קליטת הכספים. רשות המסים פועלת לריכוך עמדת הבנקים מול בנק ישראל והרשות לאיסור הלבנת הון ואף בוחנת אפשרויות כמו פתיחת חשבון בנק ייעודי בארצות הברית כדי לעקוף את החסמים המקומיים. רק שילוב של הקלה בנהלי הציות הבנקאיים לצד יצירת תמריצים ברורים לדיווח יוכלו להפוך את הגילוי מרצון לכלי אפקטיבי שיחזיר מיליארדי שקלים למשק הישראלי.
מעבר להיבט התקציבי, המהלך מעלה תהיות עקרוניות לגבי יעילות החנינה הפיסקלית האם מדיניות של מבצעי חשיפה חוזרים אינה מייצרת תמריץ שלילי לדיווח אמת בזמן אמת, והאם לא נכון יותר להתמקד בטיפול מעמיק יותר במקורות הכנסה מבניים אחרים של המדינה.