מלכודת הדבש של הסל המוזל: כך הרפורמה החדשה תחזק את המונופולים

הנושא הבוער ביותר בכיס הישראלי: יוקר המחיה חוזר שוב למרכז השולחן, והפעם עם תוכנית הדגל החדשה של שר הכלכלה, "הסל של ישראל". על הנייר, זה נשמע מבטיח: רשת אחת זוכה, סבסוד ממשלתי, והתחייבות למכור סל מוצרים בסיסי במחיר הזול ביותר. התחזיות במשרד הכלכלה מדברות על חיסכון של כ-2,000 שקלים בשנה למשפחה, עם הוזלה של כ-7% מול הרשתות הזולות ביותר, פער של 10% מול רשתות הדיסקאונט ועד 15% מול האונליין והסניפים העירוניים. 

אבל כשאנחנו צוללים לעומק הנתונים ומבינים איך השוק באמת עובד, עולה חשש אמיתי שהרפורמה הזו תשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. במקום לשבור את הריכוזיות, אנחנו עלולים לגלות שהמדינה מממנת את התחזקותם של השחקנים הכי חזקים במגרש.

מלכודת הדבש

 המדינה מוסיפה שלג לכדור השלג הקיים, הבעיה הקריטית בתוכנית היא שהיא מעניקה לרשת הזוכה את הנכס היקר ביותר בעולם הקמעונאות: תנועת לקוחות. ברגע שהמדינה נותנת "מונופול ברישיון" לרשת אחת, ומזרימה אליה באופן אקטיבי את הצרכנים שבאים לקנות את הלחם והחלב המסובסדים, היא בפועל מייצרת יתרון לא הוגן ושוברת את כללי המשחק. הצרכן הישראלי, שיגיע בשביל הסל המוזל, לא יסתפק בו, הוא ימלא על הדרך את העגלה במוצרים אחרים, רווחיים הרבה יותר, שאינם בפיקוח.

כאן נוצר אפקט כדור השלג שמזין את עצמו במעגל סגור:

1. חיזוק הקמעונאי החזק: הרשת הזוכה מקבלת נתח שוק עצום בחסות המדינה ומגדילה רווחים (שגם ככה בשמיים)

2. חיזוק הספק המונופוליסטי: ככל שהרשת גדלה, היא מגדילה את ההזמנות מהיבואנים הרשמיים והספקים הגדולים (שהם מונופולים בפני עצמם).

3. חיסול התחרות: הכסף הגדול שזורם במעגל הזה (רשת ענק-יבואן ענק) מאפשר להם לדחוק לשוליים את היבוא המקביל והתחרותי.

במילים פשוטות: הרפורמה הזו עלולה להיות "מתנה" רגולטורית שמחזקת את החזקים ממילא, והופכת את המונופולים לבלתי ניתנים לעצירה.

אירופה לאירופאים

החשש מכדור השלג הזה אינו תיאורטי, הוא מבוסס על ניסיון מר מהעבר הלא רחוק. זוכרים את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל"? הבטיחו לנו פתיחת שערים ואימוץ אוטומטי של תקנים. בפועל, תהליך הדילול היה שיטתי וכואב: התחלנו עם הבטחה ל-500 תקנים. בשלב הראשון 300 "נעלמו", ל-100 נוספים הוכנסו תנאים מגבילים, ובסופו של דבר נשארנו עם כ-80 תקנים בלבד- 16% בלבד מההבטחה המקורית. במקום גל של תחרות, קיבלנו רפורמה מסורסת שלא באמת הגיעה למדף.

המספרים לא משקרים: ריכוזיות חסרת תקדים בזמן שאנחנו מחפשים את ההוזלה, הדוחות הכספיים מראים תמונה ברורה של שגשוג בצמרת, עוד לפני הרפורמה החדשה. שוק הקמעונאות הישראלי נשלט באופן חריג על ידי חמש רשתות המחזיקות ב-75% מהמכירות. הרווחים מדברים בעד עצמם: שופרסל רשמה ב-2024 רווח נקי של 665 מיליון ש"ח, ורמי לוי הציג רווח נקי של 259 מיליון ש"ח.

גם בגזרת הספקים המצב דומה: חמישה ספקים גדולים מחזיקים ב-37.5% ממכירות המזון. דוח של "מרכז טאוב" חושף כי ב-1,500 קטגוריות קיים יבואן יחיד, וב-20% מהמוצרים שולט יבואן בלעדי ללא תחרות. התוצאה? היבואנית דיפלומט חגגה זינוק של מעל 57% ברווח התפעולי, ודאודורנט בישראל יקר ב-60% מבמדינות ה-OECD. את המכונה המשומנת הזו הרפורמה החדשה עתידה רק לחזק.

דוד מול גוליית

האלטרנטיבה החברתית בתוך המציאות הריכוזית הזו פועלים מיזמים אמיצים שמנסים לשנות את המשוואה, כשהבולט שבהם הוא מיזם "החישוק". המיזם, שהוקם ב-2023 על ידי קסם לי, פועל כחברה לתועלת הציבור: מודל נדיר בנוף העסקי שבו אין חלוקת דיבידנדים. החישוק מציג שקיפות רדיקלית (פרסום הוצאות והכנסות), מפעיל מחסן מרכזי בחולון, ומסתמך על כ-200 נקודות איסוף שכונתיות בעלות סמלית. התוצאה בשטח? סל קניות זול ב-25% בממוצע מהשוק, ופערים שמגיעים לעיתים ל-50% במוצר בודד. הציבור מביע אמון, ונתח השוק שלהם באונליין הכפיל את עצמו מ-1% ל-2%.

לצד "החישוק", פועלים גופים נוספים בזירה:

• הסופר החברתי של "הצינור": יוזמה שנלחמת ביקרנים הגדולים ומציעה סל מוצרים מוזל ומפוקח.

• השוק החברתי: מיזמים המקשרים ישירות בין החקלאים לצרכנים כדי לעקוף את פערי התיווך.

למה המדפים ריקים? המחסום הלוגיסטי אבל האופטימיות הזו נתקלת בקיר המציאות. בעוד שהיבואנים הרשמיים נהנים מאוטוסטרדה רגולטורית ומכוח אדיר מול הנמלים והמכס, המיזמים החברתיים והיבואנים המקבילים נתקעים בפקק וחומות של רגולציה. החסם העיקרי הוא חוסר יציבות במלאי. בניגוד למונופולים, היבוא המקביל חשוף לעיכובים בירוקרטיים, בדיקות מחמירות וחסמי כניסה שונים. התוצאה המתסכלת היא שלעיתים קרובות הצרכן נכנס לאתרים הללו ומגלה מדפים ריקים במוצרי יסוד כמו טונה, דגני בוקר או שמנים. חוסר היציבות הזה הוא עקב האכילס של התחרות: כשהמדף ריק, הצרכן נאלץ לחזור לזרועות הרשתות הגדולות - והרפורמה החדשה, שצפויה להזרים עוד כוח למונופולים, עלולה רק להעמיק את הפער הזה ולהפוך את הישרדותם של המיזמים הקטנים לקשה עוד יותר.

סיכום

המציאות מוכיחה כי רפורמות המבוססות על כותרות פופוליסטיות וסבסוד עיוור, סופן להפוך לבומרנג המכה בצרכן. כל עוד הרגולטור ימשיך להערים קשיים על היבוא המקביל ולרפד את כיסי הענקים, "הסל של ישראל" יישאר סיסמה ריקה כמו ניסיונות קודמים, והמונופולים רק יתחזקו בחסות החוק. 
הורדת מחירים לא תגיע מסבסוד מלאכותי, אלא רק מרגולציה אמיתית שתקל על אותן אלטרנטיבות, תפתח את השוק, ותביא הלכה למעשה להקלה על הכיס של הצרכן.