מלחמת המכסים של טראמפ: אידיאולוגיה כלכלית, מחירים עולמיים, הפגיעה והיערכות בישראל

ביום 2 באפריל 2025 הכריז נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על פתיחת תוכנית המכסים המחודשת שלו והפעם, באגרסיביות גבוהה יותר מהעבר. מדובר במהלך רחב היקף שנועד להחיל מכסים בשיעור של 10% עד 45% על מוצרים מיובאים ממדינות שונות, ובראשן סין, אך גם מדינות בנות ברית כמו יפן, דרום קוריאה וישראל נכללות בו.

על פניו, זה נראה כמו מהלך כלכלי שמטרתו לשקם את הכלכלה האמריקאית ולהחזיר את העוצמה התעשייתית שלה. אבל בפועל, מדובר במהלך רחב יותר שמשלב תפיסה אידיאולוגית של הגנה על תוצרת מקומית, ניסיון לתקן בעיות סחר ישנות, ושימוש במכסים ככלי להפעלת לחץ על מדינות יריבות, ובעיקר על סין.

מהו מכס - ולמה מדינות עושות בו שימוש?

המכס הוא מס שמוטל על יבוא של סחורות. על אף שמבחינה טכנית הוא נגבה מהיבואן, בפועל הוא מתגלגל לעיתים קרובות למחיר הסופי שמשלם הצרכן. 

למכסים יש שלושה תפקידים עיקריים:

• הגנה על הייצור המקומי - כדי שמוצרים תוצרת הארץ יהיו משתלמים יותר מהיבוא, וכך יצרנים מקומיים יוכלו להתפרנס ולגדול.

• הכנסה למדינה - המכס הוא סוג של מס שקל לגבות, והכסף הזה נכנס לקופת המדינה ועוזר לממן שירותים ציבוריים.

• כלי לחץ בינלאומי - מדינות משתמשות במכסים כדי ללחוץ על מדינות אחרות, להתמקח איתן או להגיב לצעדים שפוגעים בהן.

בעשורים האחרונים, עם התחזקות הגלובליזציה, מדינות רבות בחרו להפחית מכסים כדי לעודד תחרות, להוזיל מוצרים ולשפר את היעילות הכלכלית. טראמפ, בניגוד למגמה הזו, בחר דווקא להחזיר את המכסים ככלי מרכזי במדיניות הכלכלית שלו.

טראמפ והחשבון הפתוח עם הכלכלה העולמית

אחרי שהבנו מה זה מכסים, בואו נבין למה טראמפ משתמש בהם,לטראמפ יש תפיסה אחת ברורה והיא שמאז שנות ה־80, לדבריו, מדינות אחרות מנצלות את ארה"ב בתחום הסחר, הן מייצאות אליה הרבה יותר ממה שהן מייבאות ממנה, וחברות אמריקאיות מעבירות את הייצור לחו"ל כדי לחסוך בעלויות שכר. התוצאה, ארה"ב נשארת חשופה וחלשה מול שוק עולמי תחרותי.

בקדנציה הראשונה שלו (2017-2021), טראמפ כבר ניסה לקדם מדיניות סחר תקיפה. כעת, כששב לבית הלבן, הוא פועל בצורה נחרצת אף יותר במטרה לשנות לא רק את יחסיה של ארה"ב עם סין, אלא גם את כללי המשחק של הכלכלה הגלובלית.

השפעת המכסים - לא רק על הגירעון, גם על הצרכן

אחד ההיבטים הקריטיים ביותר של מדיניות המכסים הוא השפעתם הישירה על מחירי המוצרים. כל תוספת על עלות הייבוא כגון מכס, מתגלגלת במידה זו או אחרת למחיר שהצרכן משלם. מחקר מקיף של לשכת המחקר הכלכלי בארה"ב (NBER) כבר קבע כי במלחמת הסחר הקודמת כמעט כל עלות המכסים הועברה לצרכנים.

כך, מוצר שהיה מיובא ב־100 דולר עלול לעלות כעת 110 או 115 דולר. כאשר מדובר במוצרי צריכה נפוצים גמו טכנולוגיה, רכב, מזון, תרופות - ההשפעה רחבה. תופעה זו גם מחלישה את התמריץ לצרוך, ובמקרים מסוימים מעודדת אינפלציה.

תגובת הנגד של העולם: סין, אירופה וגם מדינות ידידות

בעוד טראמפ מטיל מכסים חד־צדדיים, מדינות אחרות לא נשארות אדישות. סין כבר הגבירה את המכסים על תוצרת חקלאית אמריקאית, האיחוד האירופי איים בתגובה על תעשיית הרכב, ומדינות כמו הודו, מקסיקו ויפן ניהלו מו״מ קשוח להחרגה.

כך, במקום לצמצם את הגירעון, היצוא האמריקאי עלול להיפגע, בשל מיסוי נגדי במדינות אחרות והתוצאה היא החלשות תחרותיות של התעשייה האמריקאית דווקא מעבר לים.

השפעה על ישראל: ישירה ועקיפה גם יחד

ישראל אמנם אינה יריב אסטרטגי של ארה"ב, אך עדיין נכללת ברשימת המדינות שעל מוצריהן הוטלו מכסים. שיעור המכס על מוצרים ישראליים, בעיקר בענפי תעשייה מתקדמת וציוד טכנולוגי, עומד על כ־17%.
לפי התאחדות התעשיינים, הפגיעה הפוטנציאלית ביצוא עלולה להגיע ל־3 מיליארד דולר - פגיעה משמעותית בכל קנה מידה ישראלי.

מעבר לכך, ישראל תלויה ביבוא חומרי גלם מארה"ב וסין. כאשר מחירי רכיבים, מכונות או חומרים מתייקרים - הדבר מתגלגל לעלייה ביוקר המחיה, לשחיקה בפריון, ולפגיעה בשרשראות אספקה תעשייתיות.

האם זה באמת מצמצם את הגירעון?

הנתון שמוביל את כל התפיסה הוא הגירעון המסחרי של ארה"ב שהגיע בשנת 2024 לשיא של 918 מיליארד דולר. טראמפ טוען שמכסים יובילו להקטנת יבוא, לחיזוק התעשייה המקומית ולהחזרת מפעלים הביתה. אבל המציאות בעייתית יותר.

הקמת מפעלים בארה"ב אורכת זמן ודורשת השקעה, רגולציה וכוח אדם מיומן  שכרגע חסר. בנוסף, שכר העבודה בארה"ב גבוה, ועלויות הקמה מורכבות יותר מאשר במדינות כמו וייטנאם, מקסיקו והודו. המשמעות: גם אם חברות רוצות לחזור לארה"ב, הן מתקשות ליישם זאת בפועל.

לקחי ההיסטוריה: האם אנחנו חוזרים לשנות ה־30 של המאה הקודמת?

החשש ממלחמות סחר אינו חדש. בשנת 1929, חוק "סמוט־הולי" (Smoot-Hawley Tariff Act) העלה את המכסים האמריקאיים במטרה להגן על התעשייה המקומית אחרי המשבר הכלכלי. התוצאה: מדינות אחרות הגיבו בהעלאות מכסים - והעולם נכנס למיתון עמוק.

גם בקדנציה הראשונה של טראמפ, מחקרים הראו כי מדיניות המכסים לא יצרה צמיחה בתעסוקה, אך כן גרמה להתייקרות מוצרים, ירידה באמון הצרכנים ותנודתיות בשווקים. אם תרחיש זה יחזור הסיכון למיתון עולמי גובר.

כיצד ישראל עשויה להיפגע בטווח הבינוני?

בנק ישראל מציין כי יצוא ההייטק מהווה כ־40% מכלל היצוא ואינו חשוף ישירות למכסים. אך כן קיימות פגיעות עקיפות, בין השאר:

• עליית מחירים: חומרי גלם, רכיבים טכנולוגיים ומכונות מתייקרים.
  
  

• ירידה בביקושים עולמיים: בעקבות האטה עולמית, בעיקר בתחום התעשייה.
  
  

• פגיעה בתשואות חיסכון: התנודתיות בשווקים פוגעת בקופות הפנסיה והגמל.
  
  

• התחזקות השקל: מקשה על תחרותיות היצוא ופוגעת בתשואה על השקעות זרות.

 

איך יצואנים הישראלים נערכים?

מדיניות המכסים שמובילה ארה"ב מעוררת דאגה גם בקרב חברות ישראליות שמייצאות לשוק האמריקאי. היצואנים הישראלים לא יושבים בחיבוק ידיים ומתכוננים לעליית המכסים בארה"ב בכמה דרכים. חלק מהחברות מעלות מחירים ללקוחות כדי לכסות את העלויות החדשות. אחרות בוחנות הקמה של מרכזים בתוך ארה"ב כדי להמשיך למכור בלי לשלם את המכס. בנוסף, יש חברות שמנסות לייעל את הייצור ולהוזיל עלויות, כדי לשמור על רווחים גם במצב החדש. המטרה של כולם ברורה - להמשיך למכור בשוק האמריקאי בלי להיפגע יותר מדי מהרפורמה.

 

שורת הסיום: האם טראמפ יפגע בכלכלה שהוא מבקש להציל?

התיאוריה מאחורי המכסים פשוטה - אך היישום רחוק מלהיות יעיל.
ניסיון להשיב את הייצור הביתה ולהפחית את הגירעון עלול להוביל, בטווח הקצר, דווקא להיפוך מגמה: פגיעה בסחר, עליית מחירים, והיחלשות בתחרותיות. כאשר הכלכלה האמריקאית חווה זעזוע - מדינות קטנות ופתוחות כמו ישראל מרגישות את ההשלכות מהר ובחוזקה.

נכון לעכשיו, קשה לדעת האם מדובר ב"כלי תיקון" נחוץ או בטעות היסטורית חוזרת. אבל דבר אחד ברור: מדיניות המכסים של טראמפ לא נשארת בגבולות ארה"ב - והיא משנה את הכלכלה העולמית כולה.