פקקים בנמלים, שקל שמתחזק ואין לדעת לאן ימריא מחיר הרכב החשמלי

מדינת ישראל סופגת מלחמה שקטה, מלחמה כלכלית על שרשרת האספקה הכי חשובה שלה. בזמן שהכותרות דיברו על עזה, הצפון והגירעון, הנמל הפך לזירת קרב שמורגש עד הכיס הפרטי של כל מי שחולם על רכב חדש.

המספרים כמעט בלתי נתפסים.
מתחילת 2023 נפרקו בישראל קרוב ל-150 אלף כלי רכב דרך נמל אילת בלבד, שנחשב לשער עיקרי ליבוא רכבים מדרום־מזרח אסיה. ואז, בתוך כמה שבועות, בעקבות מתקפות החות'ים בים האדום, נסגר המסלול והעומס כולו זלג לים התיכון. באפריל האחרון נמדדו רק 18 אלף כלי רכב שפורקים בנמל אילת, בזמן שנמלי חיפה, אשדוד והמפרץ חוו פקק שלא נראה כמותו, עם יותר מ-60 אוניות שממתינות בתור לפריקה.

ולמרות כל העיכובים, המספרים הרשמיים של יבואני הרכב ממשיכים להראות נתוני מסירות מרשימים, אבל במציאות, חלק גדול מהרכבים האלו בכלל לא הגיעו לידי הלקוח. בשנת 2024 נמסרו בישראל 57 אלף רכבים חשמליים חדשים, כשברבעון הראשון של 2025 נמסרו כ־25 אלף רכבים מתוצרת סין בלבד - נתח שוק של 25.5%. אלא שלצד הדוחות המרשימים, בפועל רבים מהרכבים האלה תקועים בים או מאוחסנים במגרשים בשל העומס בנמלים. יבואני הרכב ממהרים לרשום מסירה כדי לעמוד ביעדים ולהראות צמיחה, אבל הצרכנים נאלצים להמתין שבועות - לעיתים חודשים - לקבלת הרכב בפועל. כך נוצר מצב שבו גם הנתונים מתעתעים, וגם הכיס הפרטי ממשיך להמתין בתור.

כמעט 98% מהסחורות לישראל מגיעות דרך נמלי הים, אבל כשהנמל מתעדף את המטען הכי משתלם, במקרה הזה רכבים, הסחורות האחרות, כמו ברזל לתעשייה או ציוד רפואי, נתקעות בלב הים. השבועות עוברים, המחסור מחמיר, ובמשק צומחות עלויות. רק ברבעון הראשון של 2021, עוד לפני השיבושים האחרונים, הנזק למשק מהעיכובים בנמלים נאמד בכ-16 מיליון שקל ביום ביצוא, ועוד כ-10 מיליון שקל ביום ביבוא.
קרדיט: גלובס

נמל מעדיף לפרוק רכבים בזמן שכל שאר הדברים שחשובים לא פחות מחכים.
הנמלים, שמרוויחים על פריקת מכוניות הרבה יותר מפריקת חומרי גלם, הפכו את תחום הרכב לבוננזה קלה, על חשבון יעילות כלכלית כללית. כדי להבין את זה, שווה לדעת שמחיר פריקת רכב בנמל עומד על כ-3,500 שקלים לכלי רכב גדול, מתוכם כ-2,800 שקלים נשארים בכיס הנמל, בעוד פריקת מטען כמו ברזל מתומחרת בכ-30 עד 50 שקלים לטונה בלבד. כלומר, הנמל יכול להרוויח פי 50 ואף יותר על רכב אחד לעומת טון ברזל, מה שמסביר למה הוא מקצה כוח אדם, משאבים ותשומת לב כמעט רק לפריקת מכוניות. כשהמדינה ניסתה לאחרונה לקבוע מחיר מקסימום לפריקה, כדי לעודד תחרות ולפנות מקום לסחורות חשובות, מיד עלתה התנגדות מצד ועדים חזקים ובעלי הנמלים, שחוששים לאבד את רווחי הענק.

בנוסף לכל מלחמה שקורת בנמלים יש עוד משו שככל הנראה בסוף יפגע בכיס של אזרח.
המלחמה הכבדה שמנהלת ישראל מאז 2023 לא פגעה רק בביטחון, אלא גם בכיס של כולנו, וכעת מסתמן שגם שוק הרכב החשמלי ישלם את המחיר. בגלל הגירעון האדיר שנפער בתקציב, האוצר מתכנן לבטל את ההקלות על רכבים חשמליים, להחזיר מס נסועה שירד מהפרק ולהעלות מסים נוספים כדי למלא את קופת המדינה, ממש בתקופה שבה השקל דווקא מתחזק מול הדולר ומול האירו והיה אמור להוזיל את המחירים. אלא שהיבואנים יושבים על מלאים יקרים שנרכשו כשהשקל היה חלש, וחלקם לא ממהרים להוריד מחירים, כך שהצרכן נשאר תקוע בין מיסוי כבד ובין מחירים שקשה להוריד. ברקע, גם הבלו על הדלק עשוי להתייקר, כי האוצר רואה בו מקור מהיר לאיסוף מסים, מה שיוסיף עוד לחץ על משפחות שיעברו לחשמל, וימצאו שגם שם המחירים מתחילים לטפס.

מי שיספוג בסוף את המחיר, הוא הציבור. הצרכן הישראלי רואה אמנם יותר דגמי רכב חשמלי, מבצעים אגרסיביים ואפילו שקל שמתחזק מול הדולר, אבל מגלה בפועל עיכובים, חוסר ודאות, תורים ארוכים, ולעיתים גם עלויות אחסנה שמתגלגלות אליו. כך קורה שחלום על הרכב החשמלי, שנמכר לציבור כהבטחה להוזלה משמעותית, נתקע בעצמו בתוך שרשרת לוגיסטית שלא מצליחה לעמוד בקצב.

מול עיניים של מאות אלפי משפחות, שצריכות פתרון תחבורתי זול וחסכוני, הנמלים הפכו להיות סיפור המפתח. יותר מ600 ימים של לחימה מול טרור, ויחד איתם לחימה כלכלית יומיומית, על מחיר הרכב, על תור בנמל, ועל היכולת לחיות פה בלי להרגיש שכל יום מחכה עוד גזירה.