כולם רוצים שליטה באשראי, אבל מי באמת מחזיק את הכוח?

פעם הכל היה פשוט.. הבנקים שלטו גם בכרטיסי האשראי, גם באשראי הצרכני וגם בחשבון של הלקוח. חברות כמו ״לאומי קארד״ (היום מקס), ״כאל״ ו״ישראכרט״ היו זרועות ביצוע של הבנקים, ולא באמת שיחקו תחרות אחת בשנייה. אבל רפורמת שטרום שהגיעה ב־2019 שינתה את חוקי המשחק, ומאז התחילה התארגנות מחדש של כל השוק. לפני חמש שנים בדיוק, רפורמה אחת טרפה את הקלפים בשוק הפיננסי. ״רפורמת שטרום״. עד אז, הבנקים הגדולים שלטו לא רק בחשבונות ובאשראי, אלא גם בחברות כרטיסי האשראי. הם קבעו את המחירים, החזיקו את הלקוחות, ולא השאירו כמעט מקום לתחרות. הרפורמה אילצה את הבנקים למכור את ישראכרט, מקס וכאל, כדי לפתוח את השוק ולתת לגופים חדשים להיכנס. זה התחיל כמהלך רגולטורי נקודתי, אבל היום כבר ברור. מדובר בשינוי מבני עמוק, שמתחיל להשפיע על כל שוק האשראי בישראל, מהבנקים והביטוח ועד שחקנים חדשים כמו קבוצת דלק.

והיום?
אנחנו רואים את הבנקים, חברות הביטוח, בתי ההשקעות ואפילו קבוצות האנרגיה, כולם רוצים שליטה באשראי של הציבור. מאז רפורמת ההפרדה, כל אחת מחברות כרטיסי האשראי יצאה לדרך עצמאית, אבל רק עכשיו אנחנו מתחילים לראות את גל הרכישות הגדול באמת. בנק לאומי מכר כבר מזמן את "לאומי קארד", שהפכה למקס ונרכשה על ידי ״כלל ביטוח״. בנק ״הפועלים״ החזיק עד 2019 בישראכרט, 

וכיום, אחרי תקופה ארוכה ללא גרעין שליטה, נכנסת לתמונה ״קבוצת דלק של יצחק תשובה״ שרוכשת כעת 37% מישראכרט לפי שווי של 3.56 מיליארד שקל, במהלך שזכה לאישור סופי מבנק ישראל. המשמעות, ישראכרט כבר כמעט לגמרי בידיים פרטיות, עם בעל שליטה חדש ואסטרטגיה של כניסה עמוקה לשוק הפיננסי.

היחידה שעדיין בשליטה בנקאית היא כאל, שבנק דיסקונט מחזיק בה 72% והבנק הבינלאומי מחזיק את ה־28% הנותרים. אם דיסקונט יחליט למכור, כפי שמסתמן שיקרה בשנים הקרובות, המשמעות תהיה ברורה. שלוש מחברות כרטיסי האשראי שפעלו תחת הבנקים בעבר, יימצאו כולן בידיים חוץ בנקאיות. זה לא רק שינוי בעלות, זו תזוזה מהותית במבנה הכוחות של השוק. הבנקים יאבדו השפעה ישירה על תחום האשראי החוץ־בנקאי, בעוד גופים כמו חברות ביטוח וקבוצות עסקיות יתחזקו במגרש שפעם היה סגור בפניהם כמעט לחלוטין.

וכאן מגיע החלק החשוב.
שוק האשראי בישראל לא מורכב רק מהבנקים, גם לא רק מחברות האשראי. בשנים האחרונות, חברות הביטוח הקימו זרועות אשראי משלהן, כמו ״הפניקס״ ו־״כלל״ שמתחרות על מתן הלוואות. בתי ההשקעות גם הם נכנסו חזק, עם שחקנים כמו ״מיטב״, ״אלטשולר״ ו״מור״, שלקחו נתח לא קטן מהשוק החוץ בנקאי. ובינתיים, גופים חדשים נכנסים, כמו קבוצת דלק, שמקימה עכשיו זרוע פיננסית עם רכישת ״ישראכרט״, ורואה בתחום הזה הזדמנות אמיתית לצמיחה יציבה לצד עסקי האנרגיה.

בטח אתם שואלים את עצמך, למה כולם כל כך רוצים להיכנס לעולם הזה. זה פשוט, שוק האשראי הפך לאחד התחומים הכי רווחיים במשק. הסיבה פשוט, הוא מייצר הכנסות קבועות, תזרים מזומנים יציב, ואחוזי רווחיות גבוהים. כשחברה מצליחה לבנות פעילות אשראי, בין אם דרך הלוואות לצרכנים, לעסקים או דרך כרטיסי אשראי, היא מרוויחה על הריבית, העמלות והשירותים הנלווים. וזה בדיוק מה שגופים כמו דלק, מנורה או כלל מחפשים.
מקור הכנסה חדש שלא תלוי במזג האוויר, בשוק ההון או בביטוח בריאות. בעידן שבו ההשקעות המסורתיות כבר לא מספקות את הסחורה, אשראי הוא נכס זהב.

אז מי באמת מחזיק את שוק האשראי היום?
הבנקים עדיין הדומיננטיים, בעיקר בזכות החשבונות והפיקדונות. אבל ההובלה כבר לא מוחלטת. חברות כרטיסי האשראי נותנות אשראי בהיקפים של עשרות מיליארדים בשנה, וחלק ניכר מהציבור כבר פונה אליהן במקום אל הבנק. חברות הביטוח נותנות אשראי ארוך טווח, ובתי ההשקעות מתמקדים באשראי ללקוחות מבוססים. כל אחד לוקח נתח אחר, וכולם מחפשים דרכים להתרחב.

המכירה של ״כאל״, כשזו תקרה, יכולה להפוך לרגע מכונן. דיסקונט יאבד מקור הכנסה יציב, אבל יוכל להתרכז בבנקאות. ״כאל״ תוכל להשתחרר מהרגולציה הבנקאית ולפעול ביתר חופש, כמו שמתכננת לעשות ישראכרט תחת קבוצת דלק. ככול הנראה שגם ״מנורה״ תיכנס גם היא למשחק, או שתעדיף לפתח זרוע פנימית ולא לקנות נכס קיים. בכל מקרה, המירוץ על לבו (ועל כיסו) של הצרכן רק מתחיל.

ומה לגבי הצרכנים עצמם, כשהתחרות גדלה, כולם מרוויחים. יותר גופים שמתחרים על אותו לקוח, משמעותם ריביות טובות יותר, שירותים מגוונים יותר, ואולי אפילו מהפכות קטנות, כמו זו ש״ישראכרט״ מנסה להוביל עכשיו עם השירות לעסקים קטנים.

אז מה אפשר ללמוד מכל זה?
שוק האשראי בישראל עבר מעולם ריכוזי לעולם תחרותי, וזה משנה את כללי המשחק לכולם, מהבנקים ועד קבוצות האנרגיה. אבל מי שיידע לנצל את היתרונות שלו, לפתח טכנולוגיה, לשרת נכון את הלקוחות ולהתאים את עצמו לשוק, הוא זה שיישאר איתנו גם בעשור הבא.